גזר דין בתיק תפ"ח 54877-09-11 מדינת ישראל נ' מעוז(עציר)

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בשתי עבירות של רצח ובעבירה של השמדת ראיות, לפי סעיפים 300 (א) (2) ו-242 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         הכרעת הדין מגוללת  בהרחבה יתרה פרשת הירצחם של זוג הורים על ידי בנם,  ואין  אפוא  להיזקק לפרטיה אף כעת. המעשים אותם ביצע הנאשם, מעצם טיבם, הינם החמורים ביותר שבחוק העונשין. עסקינן בלא פחות מאשר רוצח הוריו בדם קר, מעוות-מחשבה ומעש, שלא בחל בשום אמצעי לשם הגשמת תכליתו הזדונית, מרושעת והזויה ככל שתהא, הן לפני ביצוע העבירות, הן במהלכן, והן בסמוך לאחריהן.

3.         המאשימה עותרת, בגין עבירות הרצח, להשתת שני מאסרי עולם במצטבר.

4.         ההגנה אינה חולקת על-כך שעל סמך ההלכה הפסוקה מן הראוי להטיל על הנאשם את העונש המנדטורי של מאסר עולם,אך טוענת שאין להטילם במצטבר, כי אלו נבעו -  כפי הבנתה את הכרעת הדין- מתכנית עבריינית אחת, ועל-כן אין מקום להטיל בגינם עונשי מאסר נפרדים.

5.         ההגנה נימקה את עמדתה זו בכך שעל בית המשפט לנהוג כלפי הנאשם במידת הרחמים, ולפנים משורת הדין.

            דא עקא, שהנאשם - במילתו האחרונה - לא רק שלא הביע חרטה, אלא המשיך להאשים את אחיו, ניר, ברצח. לכן, אין להיענות לבקשה זו של ההגנה.

6.         ערך חיי אדם לא יסולא בפז, ודי אפוא בכך כדי להצדיק השתת מאסר עולם נפרד בגין כל מעשה רצח שקטל חיים; בעיקר, שעה שמדובר בשני אירועי רצח נפרדים, עשרות דקירות בגוף כל אחד משני הנרצחים, אף שהתגבשו שניהם במועד ובמקום זהים (השוו: גזרי הדין שניתנו על-ידינו ביום 19.1.06 בתפ"ח 775/04 מ"י נ' אל עזיז והאסמכתאות המוזכרות שם; וכן תפ"ח 657/05 מדינת ישראל נ' טייטל, מיום 9.4.13); משכך, המבחן המוסרי-מהותי הוא המבחן המכריע. מבחן זה מצדיקהטלת עונשים מצטברים,כדי ליתן ביטוי הולם לערך היסוד של קדושת-החיים, להוקיע את עומק הזוועה שברצח שניים, ולבטא מדיניות הרתעה ראויה.

 7.        נסיבות ביצוע רצח המנוחים מוכיחות באופן חד וברור: המדובר במעשי רצח שטניים, מתוכננים בקפידה מראש, לשם השגת תכלית מעוותת שנרקמה במוחו היוקד של הנאשם. בנסיבות אלו, אין כל הצדקה לילך ולו מרחק פסיעה לטובת הנאשם. למותר לציין, כי נסיבות ביצוע הרצח ואופן ההתנהלות המאוחרת של הנאשם אינן מורות כי פני הנאשם לשיקום;עצם המשך הטחת האשמותיו- בדברים שנשא לאחר גמר הטיעונים לעונש, אותם הכין מראש ובכתב - כלפי אחיו התאום, ניר, לו הוא חייב התנצלות מלאה, מדגישות את הסיכון העצום הגלום בנאשם, לציבור בכללותו. 

            הנה-כי-כן, דעכו שיקולי הענישה לקולא, ונדמו.

 8.      מסקנתנו הינה, אפוא, כי ראוי להשית על הנאשם שני מאסרי עולם, מצטברים זה לזה, ולמרות אי ציון נקודה זו במפורש על ידי ב"כ המאשימה, גם עונש מאסר נפרד ומצטבר בגין עבירת השמדת ראיות, זאת על רקע הפגיעה החמורה בערך החברתי המוגן שביסוד עבירה זו, כפי שבאה לידי ביטוי במקרה זה, ושכללה, כאמור, את הוצאת הסכין מחזהו של האב והשמדתו; ניקוי הבית באקונומיקה; ניקוי ציפורני ההורים המנוחים; השמדת הבגדים, הנעליים והשטיחים ברכב.

9.         על יסוד האמור לעיל, הננו גוזרים בזאת  על הנאשם את העונשים הבאים:

שני מאסרי עולם מצטברים בגין שתי עבירות הרצח בהן הורשע הנאשם; 5 שנות מאסר בפועל בגין העבירה של השמדת ראיה בה הורשע, זאת במצטבר לשני מאסרי העולם- הכל החל מיום מעצרו בתיק זה - 11.9.11.

הודעה לנאשם זכותו לערער לבית המשפט העליון, תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 1 ביולי 2013, במעמד הנוכחים.